טוב, טוב, קצת נסחפתי. רשף עיצבן אותי ויום שלם של גוסיפ גירל עשה אותי יותר מדיי דרמתית. סתם התפרצות. סך הכל אני בסדר. אז כן, יש רשימה של דברים שלא כלכך מסתדרים כרגע, כמו השעון חורף הארור שמוציא אותי מאיפוס, והתואר הטיפשי הזה שאין שום דבר לעשות איתו, מה שמוביל ללקום בבוקר בלי מסגרת לקום אליה, ולהיות לבד בחגים, אז אני מודה שהמצב רוח שלי לא בשמיים, אבל אני לא שרוייה בדיכאון כמו שאני רוצה להאמין, עד כמה שמפתה להיות הגיבורה הטרגית, חייו של צ'אק בס, הם חיים פיקטיביים של דמות בסדרה ולי דווקא יש חיים לא רעים. אז לנשום עמוק ולהזכיר לעצמי את כל הדברים הטובים שקרו לי השנה. לזכור את הלחץ הנוראי של הפרוייקט גמר ולדעת שזה מאחורי ולעולם לא ישוב עוד. לדעת שיש אנשים סביבי שאוהבים אותי, גם אם הם לפעמים ילדים קטנים ומפונקים. גם אני לפעמים ילדה קטנה ומפונקת שמתקשה להתפשר. וכן זאת תקופת מעבר, וכן, כמשתמע משמה - היא תעבור. אז תודה על הקפה והעוגיות, האוזן הקשבת והכתף להתבכיין עליה. עוזר לי לדבר איתך, גם אם וירטואלית. להזכיר לעצמי שזה לא טוב לשמור בבטן. זהו שיחררתי. בואי נעשה עוד קפה, יש לי עוגת שוקולד ממכרת במקרר ותורך לספר: מה חדש אצלך?