יום חמישי, 3 במרץ 2011

היי בובי,
אל תשכחי שיש לאמא יומולדת היום...
ראיתי ביום שני את נאום המלך, יחד עם עדי ומירה-אמא-של-עדי-ואבידע.
מה אני אגיד לך? הוא בצדק זכה באוסקר! אומנם הוא באמת קצת סרט אוסקרי-פיל-גוד כזה, אבל הוא בדיוק בא לי בזמן טוב. כמו שסיפרתי לך הייתי קצת במצב רוח ירוד בשבועיים האחרונים. עדי עוד מעט טסה לברלין וגם ככה אני סובלת מחרדת נטישה (מוצדקת) וגם קיבלתי 70 במבחן בקורס ואני צריכה לעשות מבחן חוזר, וגם לא חזרו אליי מSEO, בקיצור שבועיים של לאן אני הולכת ומה אני עושה עם חיי.
ותכלס לא היה לי חשק ללכת לסרט, אם לא היה צריך לעודד את מירה סביר להניח שהייתי מבריזה (הייתה לה הגשה לא טובה לדוקטורט...), אבל אחרי שראיתי את הסרט, קמתי בבוקר והרגשתי כאילו הוסר משא מכתפיי. באמת. הרגשתי שגם אני יכולה להיות מלכת אנגליה.
קודם כל קולין פירת' מבריק. מ-ב-ר-י-ק-!. אני זוכרת שפעם לא כלכך סבלתי אותו, הוא היה בכל מיני סרטים בריטיים בלתי נסבלים וברידג'ט ג'ונסים למיניהם. אבל עם השנים הוא הולך ונכנס לי ללב ואני יכולה להגיד שהיום אני דיי מחבבת אותו.
ובסרט הזה הוא פשוט היה מעולה. ג'פרי ראש גם היה מאוד מקסים, אבל הוא מגלם דמות מקסימה ויודעת כל שכזאת, אז הוא קצת מקסים מעצבן ללא חסרונות, אבל עדיין, את אוהבת אותו בסרט. הלנה בונהם קרטר היא הלנה בונהם קרטר, היא לא יודעת לעשות תפקידים גרועים. הייתי שמחה אם הייתה קצת יותר אקצנטרית, אבל אי אפשר לבקש הכול. והיא אמא של אליזבת אחרי הכל. הסרט מצולם להפליא, את פוחדת איתם, נלחצת איתם, מגמגמת איתם ובסוף את מנצחת את גרמניה איתם (בערך).
אה, וצ'רצ'יל גונב את ההצגה. וגם גיא פירס.
אז בפרדוקס שכזה, אולי אם הייתי במצב רוח יותר טוב גם הייתי קצת יותר צינית לסרט הזה, אבל בגלל שבאתי חסרת תקווה ויצאתי מחוזקת מה שנקרא, אני כולי נפעמת ממנו. וכן, הוא עבד עליי לגמרי. לגמרי לגמרי.
חוצמזה שהסינימה סיטי של ראשון מפנקת ביותר, והיו לנו שוברים של הצבא שמפנקים גם בפופקורן שתייה וחטיף.
במשפט אחד - מומלץ!