יום רביעי, 18 במאי 2011

אוי נשמע כיף. וטעים. מה לא הייתי נותנת ליום שמשי ונחמד. אני כבר לגמרי מיציתי את החורף כאן ורשמית הוא אפילו לא התחיל.. והפעם אני יודעת שלא מחכה לי גיחה לחום של תל אביב.. אולי כשאני ארגיש לגמרי מסכנה אני אעשה גיחה לגולד קוסט.


לא הדלקתי את המחשב אתמול, אבידע ואני החלטנו שבמקום לחזור מהעבודה וליפול שדודים ורצוצים נלך להסתובב קצת בתל אביב, קנינו פלאפל בפרישמן, קריוטש שוקולד וחלבה מקריוטש ומיץ בדוכן מיצים והלכנו לעשות פיקניק על ספסל בים, מול שחקני הכדורשת (כדורשת? ככה קוראים למה שמשחקים בים עם כדור מעל רשת?) ורק אז חזרנו שדודים ורצוצים הביתה.

אבל אני מבטיחה טלפון היום!

ואגב נועם רותם - תמיד עולה בזכרוני אותו יום הזוי שבו הוא בא להופיע בהפסקה בבצלאל, אנחנו היינו בשיעור רישום ובשיא ההתלהבות התיישבנו מולו 15 בנות וחוברות רישום, נותנות משמעות חדשה למושג "גרופיות" ואז גם התחיל לרדת שלג בחוץ ופינו אותנו לפני שנתקע על פסגת הר הצופים...

נעם רותם - קראת לי קין


אגב שירים שנשמעים מוכרים כבר מהפעם הראשונה שאת שומעת, יש את השיר הזה שמשמיעים יחסית הרבה ברדיו, והאמת שבדקה השניה כבר זיהיתי שזה נועם רותם, אבל בדקה הראשונה לגמרי חשבתי שזה יציאה משנות השמונים.
ו-אוי אני מתה על אדל!
אבל למה לבזבז מילים על שטויות לטס קאט טו דה אימפורטנט סטאף: "הדברים שבהם את מעסיקה את עצמך כשאת מנסה לא לחכות לבחור שיתקשר.. ". כן טיזרית, האם את מוכה להוסיף פרטים, או שאאלץ להתחנן?? (בדיוק אמרו לי בעבודה שאני מזכירה להם את החתול במגפיים כשהוא עושה את הקטע שלו עם העיניים, מתכננים להשתמש בי כנשק סודי בפגישות עם לקוחות עצבניים... אני כזאת קטנה ושברירית... אף פעם לא צועקים עליי).