אוי דידס, אני לגמרי מכירה את התחושה הזאת, שכאילו הכל אמור להיות בסדר אבל את רק רוצה לדפוק את הראש בקיר ולא יודעת למה. 

ואת אומרת לעצמך שאת לא מסכנה והחיים שלך טובים, במיוחד בהשוואה לבעיות האמיתיות של אנשים אחרים, אבל עדיין לא טוב לך.
אצלי זה יותר בנושאי- מה יהיה עם החיים שלי, לרוב משולב עם PMS.
למרות שדווקא באוז, חוץ מכמה תקופות משבר, המצב רוח שלי די בשליטה, כנראה יותר קל להדחיק כאן.. אבל מידי פעם התסכול עולה על גדותיו.

ומותר לך להיות בדיכאון או עצבנית, גם בלי סיבה, וזה בסדר להגיד לאנשים אחרים שהם מעצבנים אותך, גם אם זה ממשהו טפשי. מי כמוני יודעת שזה לא בריא לשמור בבטן.

יש מצב לשלוח לי פרוסה (או שתיים) מהעוגה?

בפוסט הבא- עדכונים

אם את צריכה לדבר בלייב, אני כאן

אוהבת מלא