יום שישי, 29 ביולי 2011

ברוח מחאת האוהלים המכונה בשם: (לו הייתי) רוטשילד, זו מחאתי הפרטית אשר אני מכנה: (לו הייתי) גל גדות.



יום חמישי, 28 ביולי 2011

מכירה את זה שאת מחליפה בגדים בלילה לפני שאת הולכת לישון ופתאום עולה בך ההשראה וא לך לנסות שילוב של בגדים מהערמה שנחה לך על הכיסא ומחכה לקיפול (ותמיד יש אצלי ערימה..) ואז ברצף אסוציאטיבי את מנסה שילובים שונים של הבגדים לראות אם תמצאי שילוב חדש ומוצלח?

אז רציתי לצלם לך לפני כמה ימים את השילוב הבא, שמסכמם את רוב מה שלבשתי השבוע (בעיקר את החולצה המנומרת והחולצה הצהובה בשילובים שונים, אני קצת אובססיבית לפעמים, הידעת?):
































ואז ראיתי שהשלל הקטן שלי מחנות אופ שופ (הלכתי בכלל לחפש מעיל צמר שחור חדש. את שלי תליתי כרגיל על אחד הקולבים בפאב השכונתי שלי וכשרציתי ללכת גיליתי שכנראה אחד השיכורים הלאים לי אותו), אז מעיל לא מצאתי אבל את השלישיה החמודה הזאת כן (במחיר נחמד של $8 סה"כ) והיא ישבה לי על המיטה וחיכתה לתורה בסידור החדר, והצבעים שלהם היו כ"כ תואמים שהייתי חייבת לתעד: 

ומכאן כמובן המשכתי לראות מה יעבוד עם החגורה והאם החולצה נראית טוב גם במציאות ואז משחק של מיקס אנד מאץ' עם מבחר ממה שחיכה לקיפול על הכיסא:

יום רביעי, 27 ביולי 2011

הלכנו לבקר אתמול בשכונת האוהלים ברוטשילד, היא ממש גדלה והיא תופסת עכשיו את כל האר\ורך מהבימה עד רחוב הרצל. האווירה שם מאוד מזכירה את יער סמרה בקיץ, כולל הדיונים, המגפון והבחור עם הגיטרה. נתקלנו גם בבונוס מפנק של הופעה חיה של קרולינה. הכל מאוד תוסס מאידאולוגיה וחופשת קיץ.
צילמתי לך כמה תמונות, באדיבות מצלמת הפלאפון לא-דור-3 שלי, הן חשוכות, מפוקסלות ולא ברורות. תהני:




איפשהו מתחת לפנס, מאחורי כל האנשים שמסתירים נמצאת קרולינה, אי אפשר לראות אבל לפחות אפשר לשמוע (בהומאז' לאתי לוי בלה לה לנד)




















ובלי קשר, אלה הסנדלים החדשים שלי:





יום שלישי, 26 ביולי 2011

לכבוד הבית החדש שלכם:


רציתי לשים את טום,  אבל אין לו וידאו נורמלי של השיר הזה 
(וכמובן שכשהוא שר, זה נשמע יותר ציני ופחות אופטימי).

ואם כבר סקרלט (היא כמו נינט האמריקאית):



ואם אני כבר באווירת שיתוף וידאויים, זה הוידאו שגרם לי לשקול לראות את ספיידרמן החדש (ואני תיעבתי את החלקים שראיתי מהסרטים הישנים 
ואף פעם לא התלהבתי מהקומיקס ונספחיו). 
חיבבתי את אנדרו גארפילד ברשת החברתית, הוא ממש ריגש אותי ב-Never let me go, ובסרטון הזה דעתי עליו היא- אווווי איזה חמודדד! 
חוץ מזה שאני מאוד בעד אמה סטון, ואני מקווה שהבלונד לא הרס לה את המגניבות.


ובכלל קומיק קון נהיה כזה פסטיבל כיפי, אני כל שנה משתדלת לעקוב אחרי העדכונים משם ותמיד בכל הקטעים שאני רואה משם נראה שכולם, גיקים ושחקנים, ממש נהנים. ויש דברים שווים גם לגיקית לייט כמוני, ממש בא לי להגיע לשם מתישהו.
כמו למשל אריק הערפד (כן נו התמכרתי לדם אמיתי וכמובן שאני team אריק ופאם) מסתובב בין כולם ונושך את מי שמבקש.



יום שבת, 23 ביולי 2011




בישראל כמו שאת בטח קוראת מצוקת הדיור הגיעה לנקודת רתיחה ואנשים מקימים אוהלי מחאה בכל הארץ. גם אנחנו נצטרף היום להפגנה הגדולה, אפילו שזה יוצא במקביל לגמר כוכב נולד... :)
אחרי שכבר שלושה שבועות אנחנו במסע לחיפוש הדירה, אני כבר לא מבינה איך יש לאנשים את החוצפה להציע דירות ישנות, מוזנחות, קומה שלישית בלי מעלית, לפעמים עם מזגן לפעמים אפילו זה לא, עם רהיטים שלא פונו ועדיין אין דירות בפחות מ-3,400 ש"ח.

ועכשיו למאבק הדיור הפרטי שלי: כמו שאת יודעת את הדירה בהרצל, עם הריהוט של אמא של בעל הדירה החלטנו לא לקחת, כי הוא היה נראה לנו בנאדם קצת קשה ולא רצינו להיכנס לסיפור כזה... וכבר מצאנו דירה אחרת שרצינו, וכבר ממש התכוונו לסגור איתה, וכבר חוזה וצ'קים ביד והכל. היא הריצה אותנו לבנק לברר על ערבות בנקאית, אחרי שאמרנו לה שערבות בנקאית היא בעמלה של 500 ש"ח היא ירדה מזה, אבל אח"כ התחרטה וביקשה שוב ואמרה שהיא תתחלק איתנו בעמלה. עכשיו שתביני, ערבות בנקאית זה כמו כסף שהיא יכולה לקחת, אין איזשהו הליך או משהו בדרך. אבל הסכמנו כי רצינו את הדירה. ממש כבר לפני חתימה היא פתאום אומרת לנו לכתוב את הצ'קים ואת הערבות הבנקאית לפקודת הבנזוג שלה. הוא לא צד בחוזה, הוא בעל הדירה, מה הסיפור? ניסינו לקבל ממנה תשובות ולא כלכך הצלחנו. ומה אם פתאום הם נפרדים והוא הולך עם הכסף שלנו??? בסוף בן דוד שלה התקשר אלינו להסביר שהחשבון בנק שלה מעוקל בגלל חוב לעירייה, של 9,000 ש"ח! וניסה להסביר לנו למה כל הסיפור הזה נורא בסדר ונורא הגיוני ואין לנו מה לדאוג.... דאגנו בכל זאת וברחנו משם.
אנחנו עוד שבוע וקצת צריכים לפנות את הדירה, כך שאנחנו קצת בלחץ, אבל בינתיים ראינו עוד דירות ויש עוד מישהו שאנחנו רוצים לסגור איתו, הוא אמור לשלוח לי חוזה, אז אני לא אומרת יותר כלום עד שזה נסגר, כבר פתחתי לעצמי מספיק עיניים... תאחלי לי בהצלחה, אינשאללה שבוע הבא יהיו כבר תמונות של הדירה החדשה.

יום רביעי, 20 ביולי 2011

ריטה - מחכה - Rita - Mehake

אוי את מהממת, באמת יפה לך צהוב! אני לא יודעת אם זו התאורה או השמש האוסטרלית אבל באמת התמונות שלך לאחרונה יותר ורדרדות. רק אני נשארת עם הצהבת בלבנט?
אני לא ממש זוכרת אבל נדמה לי שחלמתי עלייך אתמול, כי קמתי היום בבוקר עם פרץ געגועים אפילו יותר מתמיד, בקיצור אני סופרת את הימים עד שנפגש, נשב לקשקש, נלך להסתובב בחנויות ולא נרגיש את המרחק...




תאחלי לי שענייני הדירה ייסגרו בקרוב, עברנו תהפוכות רבות, כרגע אין לנו דירה ואנחנו ממשיכים במירוץ... אני על סף לקחת אוהל ולהצטרף לשדרה.... בכל מקרה בטוח אני אהיה בהפגנה בשבת... אספר לך את כל הפרטים בסופ"ש....
שוב אני (ואני ואני ואני) הפעם קולור בלוק זן שיק. 
שנים אני מסתובבת בעולם, בטוחה שאני צריכה לברוח מצהובים וכתומים כמו מאש. ואולי זה נכון לגבי הצהובים הבהירים הבננה והלימון. אבל כל מה שחרדל/כורכום/זעפרן/דלעת/מנגו (יש צהובים שלא קשורים לאוכל?) להפתעתי דווקא נראה עלי נחמד ולא רק שלא גורם לי להראות כמו חולת צהבת, אלא מדגיש את כל הלבן והורוד בעור שלי (בצורה טובה), לא שהצבעים בתמונות האלה משקפים את המציאות:








































ומחר אני שואפת להכין את המיני פרוייקט בהשראת השמלה הזאת של שארלוט רונסון:















בדרך פריטים מדנים שהם לא ג'ינס או מקסימום ג'קט ג'ינס לא עושים לי את זה בכלל וגם לא שטיפות אקונומיקה.
אבל ראיתי את השמלה הזו באיזה כתבה ונדלקתי משום מה. 
אז היום כשחזרתי מהמשרד של הקייטנה עשיתי סריקה בחנויות אופשופ בסביבה ומצאתי שמלה מתאימה, כמובן כשחזרתי הביתה גיליתי שאין אקונומיקה והסיליט לא מורידה צבע וירד גשם אז התעצלתי לצאת שוב לסופר.

לא יודעת מה יש לי עם הדיסק החדש של אדל, ז"א אהבתי אותה מאוד גם בדיסק הראשון, אבל את זה אני פשוט לא יכולה להפסיק לשמוע,
כבר מזמן לא היה דיסק שהתאהבתי בו ככה.
נורא קיוותי שהיא מגיעה להופיע באוז ועם קצת מזל בתיאום עם הביקור שלך, אבל בינתיים אין לה בכלל תאריכים באוסטרליה. :(

לאט לאט אני עוברת על כל הקליפים שלה, כאן יש לה תנועות ידיים מצחיקות:



יום שני, 18 ביולי 2011

כמובטח, זאת החולצה החדשה:































וזה הלק, שיתפקד מעכשיו על תקן הלק הסולידי/ניוד שלי
וזאת בלוגרית שמצאתי לאחרונה ואני מאוד אוהבת ומתחברת למה שהיא לובשת.
יש בנות שאני נורא אוהבת את הסטייל שלהן, אבל לא הייתי מתלבשת כמוהן.
ויש בנות כמוה שהן כמו מראה לסגנון שלי, שזה די מדהים איך מישהי שמעולם לא פגשתי ואנחנו באות מתרבות שונה וחיים לגמרי אחרים ומבנה גוף שונה. ועדיין, אני חושבת שאם שתינו היינו מקבלות מלתחה דמיונית של 100 פריטים, נגיד בפולי-משהו, היינו בוחרות את אותם פריטים ואותם שילובים פחות או יותר.







הייתי מוכנה להשאיל כל אחת מהחצאיות שלה, אבל את זאת אני אוהבת במיוחד