מזדהה עם מצבך, יצאתי להפגנת תמיכה, ומה שאת לא עושה, לעולם לעולם לעולם אל תתקרבי לסיבי זכוכית, עזבי שזה רעל מסרטן, זה גם נכנס כמו מחטים קטנות לעור ועושה פריחה מגרדת, אה וגם אל תתקרבי לחול קריסטלי ששמים בשעוני חול במשחקי קופסא, הפנים שלי התנפחו כלכך שבקושי יכולתי לפתוח את העיניים. עוד במשפחה המקוללת: התזת חול - שגם מכיל פירורי אלומיניום שרק מצטרפים לחגיגת הנפיחות. עם זאת, בוודאי תשמחי לדעת שחול ים, נחשד כגורם שלילי (זוכרת לפני החתונה..), אבל אחרי בדיקות חוזרות, הוסרה אשמתו והוא יצא לחופשי לשמחת כל הנוגעים בדבר, הייתי מאוד מתאבסת להיות אלרגית לים.
אני כרגע קצת מאוהבת ביכולות שלי, בעודי כותבת וכותבת את העבודה, גיליתי שכבר הגעתי ל-25 עמודים ואני רק בשני-שליש העבודה. לאחר שינויים קוסמטיים קלים וניסוח מחדש של שאלת המחקר, העפתי את שליש העבודה הנותר מהעבודה וכך יצא שבמחי כישרון המריחה שלי, הפכתי חצי עבודה לעבודה שלמה. והיום רק שבת! (תיכננתי לסיים בשני) ולכן את זוכה עכשיו לקרוא את הבלוג הזה אחרי שפירגנתי לעצמי הפסקה. עריכה סופית, ביבליוגרפיה, סיכומים ופתיחות יכולים לחכות.
אני רוצה להכניס קצת תמונות לעידוד המצברוח, אבל אין לי כוח שיזה יבלגן לי את כל הטקסט, אז אני פותחת פוסט חדש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה