חמוד מאוד, אהבתי את התמונות ועוד יותר את הסלסלת פיקניק. ועלק המחיצה עברה הסבה למתלה... יותר כמו עברה הסבה לדבר הזה מעץ שנדמה לי שהיה לי פעם ועכשיו יכול להיות שהוא מוסתר על ידי ערימה ענקית של בגדים, אבל אולי סתם השאלתי אותו למישהו ואני לא זוכרת... :) סתם כפרה, אני צוחקת.
בדיוק חשבתי על כמה הבית שלי נזירי, אומנם גם ככה אני חשה קלסטרופיה מכל הארונות בכל מקום ובו זמנית חשה שאין לי מספיק מקום איחסון, אבל בדיוק קיבלנו את הקטלוג של איקאה. אותה איקאה שאנחנו חולפים על פני החנות החדשה שלה בראשל"צ כל שבוע בדרך ליבנה, ונראה לי שמה שאני צריכה זה לא עוד מקום איחסון, אלא עוד דברים יפים (רצוי דברים יפים שיש בהם מקום לאיחסון...). הבית שלי נזירי לגמרי, הקישוט היחיד הוא התמונה של העיניים שלך מעל הספה. ואני כל הזמן אומרת: כשיהיה לנו בית נורמלי / מטבח יותר גדול / חדר עבודה שהוא לא גם סלון וגם מחסן וגם מבולגן. בקיצור חנוק לי מדיי כדי לעשות את זה יפה. אם אני אתלה משהו על הקירות אני ארגיש שהבית קורס לתוך עצמו. וגם הלוואי שהייתי מהבנות האלה שמפזרות בכל מקום בובות חמודות שאין להם שימוש חוץ מלהיות חמודות ותולות כל מיני גלויות ארט בשירותים וזורקות באגביות איזה בד קליל והודי על הספה וכל החלל שלהם מסודר ומואר ובוהק ושיקי. אבל אף פעם לא הייתי מאלה ובדירה הזאת אין לי כוונה להתחיל. מה גם שבזמן האחרון יש לי יותר מדיי פרוייקטים פרקטיים ופחות מדיי חשק לעשות משהו שקשר לעיצוב (טרואמת פוסט-בצלאל??) בקיצור, אשלים בינתיים עם אפרוריות חיי. לפחות אני בדרך להרגיל את אבידע לא לזרוק את הנעליים שלו בכל מקום (הצלחה חלקית) ושטפנו לפני כמה ימים, ככה שאני נושמת אוויר ולא אבק והלמטה של הכפות רגליים שלי לא אפור, השלב הבא של חיי הוא שלב הקישוטיות. מבטיחה...