דבר שני, במידה ולא ייצא לנסוע ליפן, היות ובגלל הקרינה יש חשש שנהפוך לגחלילות מנצנצות בעצמנו
יש לי פתרון משנה והוא המערות בווטימו, באי הצפוני של ניו זילנד.
כפי שאת יודעת התאהבתי מהמבט הראשון באי הצפוני, למרות שהוא נחשב פחות אטרקטיבי מהאי הדרומי שבו מצויים כל הטרקים, הקרחונים והפיורדים הידועים של נ"ז. אבל.. כשהגענו לאי הצפוני כבר היה תחילת החורף, נסענו לאזור הגייזרים בערב קריר למדיי, בתוך יערות שלא נגמרים ואדים חמים שעולים מהאדמה הפכו את כל האזור למסתורי וקסום, כאילו נסענו בתוך יערות מאגדות ילדים.
התולעים הזוהרות נמצאות בתוך מערות שהכניסה אליהן היא באבובים, דמייני שייט אבובים בירדן, לא רחוק מזה. מלבישים אותך כמו דרדס (התמונות לא משקפות את המכנסיים הקצרים הטיפשיים שאת לובשת מעל חליפת צלילה) ומתחילים לשוט, בהתחלה את חושבת שזה דיי חרטה, חלק מהמסלול את הולכת ברגל בתוך המייל וסוחבת את האבוב ביד, אבל כמגיעים לאזור התולעים את מבינה שלא עבדו עלייך. יש המון מהן, הן ירוקות זוהרות, הן צמודות לתקרת המערות ואת צפה לך על הגב, ומודה לעם הניו זילנדי שהביאך עד הלום.