היי דידס,
עדיין מתעצלת לצלם את עצמי, קמתי היום בארבע אחה"צ, אחרי מיליוני שעות שינה (הייתי צריכה את זה, לא ישנתי כמעט בטיסה) ועכשיו אני אחרי סשן סופר-בישול-סידורים, אולי בערב אחרי מקלחת..
אבל עשית לי חשק להעלות כמה תמונות מהארכיונים הבלתי נגמרים שאני אוספת. אני אצמד לנושא שלך- אהבה יומיומית:

טולוז לוטרק

 

צילום של תומאס נאסטרום, מה שמזכיר לי את הפוסטר של לחנך את ג'ני ואת אינספור אחיו התאומים:

 

נשיקות, חן

היי חנצ',
ברוכה הנמצאת :)
כיף פה.
את צמודה לתנור ואני צמודה למזגן. מזג האוויר נשאר כמו לפני שנסעתם - חם שאפשר למות. בינתיים אני לא יוצאת מהחדר, ומדמיינת שאני בנופש כפרי... או בחו"ל...
נסיונותיי להתמכר לסדרות טלוויזיה, חוזרים ונתקלים במגבלות האינטרנט. אני מחכה כבר שבוע לפרק של גוסיפ גירל, גם ככה קשה למצוא את העונה הראשונה. אז אני מעבירה את הזמן בלתייג את התמונות בפייסבוק, אבל יש שם כזאת כמות שאני לא רואה את הסוף, אני עושה קצת קצת כדי שאני לא אשבר. אם בא לך לתרום למאמץ המלחמתי אז מוזמנת...

ועכשיו לתרומתי שלי לויזואליה של הבלוג:
לרגל השבוע הרומנטי שעובר עליי, אני אשחק קצת באבולוציה.

מכל המשפטים היפים בשיר השירים, המשפט האהוב עליי הוא:

"שְׂמאלוֹ תַּחַת לְראשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי".

הוא מוצא חן בעיניי, כי הוא נראה לי כמו התיאור הכי נינוח וקולע לאהבה יומיומית. בלי שיאים ורגשנויות, בלי אש ונהרות. רק רגע כזה אינטימי ללא מילים.

ותמיד איכשהו חשבתי שזה ההשראה לציור המפורסם של קלימט. לא יודעת אם קראתי את זה איפשהו או המצאתי את זה, אבל כל פעם כשאני נתקלת בציור הזה זה מה שעולה לי בראש (לא לגמרי מופרך, הוא הרי הושפע מאוד מסיפורי התנ"ך).

תשפטי בעצמך:

אחריו נתקלתי (אולי את שלחת לי?) בציור המתוק להפליא של Matt Sewell:

משעשע, לא?

וזאת אני, ברגע של אהבה יומיומית, לפני שנה בערך, בסטף.

מה דעתך?

כל אהבתי,

עדי